ספר  ויקרא

המלח כתנאי להקרבת הקורבנות אינו בגדר תוספת טכנית למעשה הקורבן. הוא מהווה השלמת ברית המבול - מצד האדם: להתמיד בהתפתחות

עוד זוג ניגודים במקרא: הדבש מול המלח. הזדמנות להרהר במושג הנדוש 'אחדות הניגודים', ואף לערער עליו

כשמתעכבים על המסר שב'תקרבו עצם אל עצמו' ניתן למצוא הסבר-הנחייה על תהליךשל איחוד. למשל ישראל ויהודה

תפקיד הכהנים, מעבר לעבודת המקדש - ללמד ולחנך. בפרשה מסתבר כי האל מצעי המקדים זאת הוא להבחין ולהבדיל

ניתן להמיר קרבן בגלל מצב כלכלי. אך מקרבן המצורע נלמד עיקרון חשוב יותר - הצורך להעמיד שנים, זה מול זה

כניסת הכהן הגדול לקדש הקדשים מלווה בענן קטורת, הפוגש את הענן היורד מלמעלה

רשימת המועדים פותחת בשבת. אפילו לא בשבת, אלא ב'ששת ימי מעשה'. מה זה אומר? - משהו לגבי מהות המועדים

לשון המקרא מקשרת בין היום השביעי ובין השנה השביעית. בין הספירה לקראת שבועות ובין שנת היובל. אך יש הבדל, הקורא לעיון נוסף