לפרשת אחרי מות

ענן מול ענן.           

שני עננים נפגשים בעת כניסת הכהן הגדול לקודש הקדשים. האחד: "וַיֹּאמֶר י-ה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת". 

השני הוא ענן הקטורת, אותו מכין הכהן הגדול לקראת כניסתו: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי י-ה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת". 

הכהן הגדול נושא על כתפיו את השליחות – לחבר בין העם ובין הבורא. לחבר ענן אל ענן: את זה העולה מלמטה עם הענן היורד מלמעלה. 

"וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה" (שמות לג 9). "וַיֵּרֶד י-ה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל" (במדבר יב 5). 

הרחבה בנושא בספרו של ברכיהו ליפשיץ, "ההלכה – על דעת המקום או על דעת הקהל". עמ 250. 

ענן הקטורת מתחבר גם לברית הראשונה, שנכרתה עם האנושות לאחר המבול. הברית נכרתה בעקבות ריח הניחוח, שעלה מקרבנו של נח. 

אות הברית הוא הקשת בענן: במצב של 'ענן', מצב הביניים בין 'ערפל' ובין 'חושך' ("חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל", דברים ד 11) – חלקו של האדם בברית הוא להכניס את האור, למצוא את הדרך מבעד לאי הבהירות. (ראו העיון לפרשת נח). 

הדרך של ההבחנה וההבדלה בין ניגודים, עומדת במרכז המסר של פרשות אחרי מות - קדושים.