חיי שרה
הפעם העיון בפרשה מכוון אותנו להעמיק במהותה של הריצה. מהותה במקרא כמובן.
'מהות הריצה'? אכן, הכתוב הסב תשומת ליבנו כבר בפרשה הקודמת לענין הריצה: "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל". אם 'ניצבו עליו' – מה ענין ריצה לכאן? ומיד לאחר מכן "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם", ואף הנער 'נדבק' בריצה, "וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ".
כנראה שבמקרא נוצקת איכות לריצה, כפי שרואים אצל אלישע, כשאליהו משליך אליו את אדרתו, כאות לקבלת ייעודו כנביא: "וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ"; אף שמיד לאחר מכן כתוב בפשטות "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ" (מלכים א יט). ולפרשתנו. עבד אברהם הולך בשליחותו להביא אישה ליצחק. רבקה עולה חזרה מהעין, הוא חש-מזהה משהו "וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ". ורבקה? נדבקת בריצה, בתחושת הייעוד: "וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ".
בנקודה זו מגיעה שאלה, הנוגעת ללב הנושא: "וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן. וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן". האם הגענו למבוי סתום, ועיוננו ב'מהות הריצה' העלה חרס? שהרי דמותו של לבן מוכרת כמי שאינו 'מתגייס' לשום ייעוד חיובי? האם יתכן שלהיפך, התורה נותנת בידינו כלי אבחנה, בין מי ש'באמת' רץ, ובין מי שרץ רק כלפי חוץ? (כמובן שאם ניתן כאן כלי כזה, הרי שניתן ליישמו גם בתחומים אחרים, כשעולה תהייה לגבי פערים בין פעולה או דיבורים 'של אמת', ובין אלו שמהשפה ולחוץ).
נראה שהמשך הפרשה אכן מספק כלי כזה. שהרי מבחינת הסיפור כשלעצמו, רבקה יוצאת לדרכה, לייעוד שזיהתה. אלא שנכונה לנו תוספת, לכאורה מיותרת: עד רדת הלילה נדמה ששליחות העבד עולה יפה. אך למחרת בבקר: "וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ". הפעולות המעשיות של לבן מעידות, לא רק על 'ריצתו' כריקה מכוונה, אלא שהוא אף מנסה לעכב את ריצת רבקה, למשך 'ימים או עשור'. כלומר, יצא המרצע מן השק, והמעשים מעידים על חסרונה של כוונה.
ואילו אצל רבקה, התפנית-התוספת שבסיפור מדגישה מחדש את דבקותה בריצתה: "וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה, וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ". האמירה 'אלך' בנקודה זו, אל מול הסמכות ההורית והגברית – היא בעלת עוצמה. רבקה נחושה למלא את ייעודה.
על רקע זה, מרתקת התפנית, בנושא הריצה, המתרחשת בפרשה הבאה, ממש בפנימיות גופה: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". במבט המעמיק הנפרש מתוך כך נרצה לעיין בשבוע הבא.