וישלח ב

איך משקפת התורה את תוצאת תהליך השינוי שעבר יעקב, מ'עוקב' ובורח – לראוי להנהגה?  

לגבי אופי השינוי במהלך 20 השנה בארם, יעקב מסכם בעצמו: "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". 

איזכור המקל שולח אותנו לנקודת התפנית בתהליך שעבר, ליד השוקת, כשהציב מקלות מול הצאן כדי ליצור את רכושו. שם לראשונה, כך על פי הכתוב, יעקב נוקט יוזמה: לא רק משתמש במקל, אלא משנה את צורתו, מפצלו. ולא רק מקל אחד, אלא סוגים שונים של עצים. 

בהמשך יעקב מתעמת בפעם הראשונה עם לבן: "וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן". ולבן אכן כורת עימו ברית.

את יכולת ההתעמתות, כשנצרך, מדגיש האיש-המלאך: "כִּי שָׂרִיתָ עִם ... *וְעִם אֲנָשִׁים* וַתּוּכָל". 

התורה מסכמת את תהליך השינוי:  עצם המעמד של מתן השם החדש 'ישראל' – אינו מתרחש מאליו. האיש-המלאך דורש: "שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר!". ויעקב - כבר אינו יעקב-של-פעם, והוא עונה: "וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ - כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי!".  

מענה זה, דרישה נחרצת זו, מהווה ניגוד מוחלט להתרחשות בעת קבלת ברכתו הקודמת. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו:  אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ". אז – החליף זהותו, ונאלץ לברוח. כעת, עם שובו מארם: "בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה - וְעַתָּה הָיִיתִי ל..." – יעקב, בסיכום מסעו, נעשה ראוי לשם 'ישראל'.