וישב א
ההשלכה לבור - וההעלאה מתוכו:
חלומות יוסף הביאו להשלכתו לבור על ידי אחיו, בדותן.
פתרון יוסף את החלומות של סריסי פרעה הביא להעלאתו מן הבור, הכלא שבמצרים,
– ובהמשך להתגשמות חלומותיו המקוריים.
יש לעיין בהשלכות שהביאו תהליכים אלו, על יוסף, על אחיו - וגם על אביו.
הטמעה של העיון, למציאות החיים
היש ניגוד גדול מזה? ייאוש בתחתית בור, כתוצאה מנקמת אחים ! מול: העלאה מן הבור – ישירות להיכל המלך (- לאחר גילוח והחלפת בגדים).
איזה מסע מעביר אותנו הכתוב המקראי, באמצעות הניגודיות החריפה הזו? ו - האם משנה הדבר, שתמונת ההצלחה כמשנה למלך - כבר היתה נטועה מראש, בחלומות יוסף כנער?
ואם כן, הדבר מעצים עד מאוד את השלב הקשה, העמוק – ההשלכה לבור, הכוללת עלבון איום, והיווכחות קשה מנשוא - בשנאת אחיך אותך.
כלומר, בין החלום ובין התממשותו – עובר קו לא ישר בכלל, אבל קו, האוצר בתוכו תובנות חיים. "נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת - תְּהוֹמוֹת" (תהלים לג 7).
בבור השני, בכלא במצרים, יוסף יודע כי נזרק לשם על לא עוול בכפו. האם כך הדבר גם במחשבותיו בתוך הבור הראשון? האם שאל עצמו מה חלקו במצב? האם התחרט על כך שלא שמר את חלומותיו לעצמו? ברור כי סיפור החלומות למשפחתו אינו סיבה מספקת לנקמה האיומה בו – בכל זאת, האם לא הבין מה עלולה להיות ההשפעה של זאת על אחיו, המבוגרים ממנו?
הניגודיות של תחתית הבור בדותן, מול הקפיצה המטאורית ממנו במצרים, אל תפקיד המשנה למלך – מעמידה מול יוסף מראה של התבוננות.
לא רק מול יוסף, כמובן שגם מול אחיו: בקנאתם הם זרקו אותו לבור. כעת, במצרים, הם עומדים מולו רועדים מיראה, משהועלה מהבור לתפקיד, ממנו הוא שולט על גורלם.
היכן עומדים אנחנו, על הסקאלה הזו: בין מצב בו אנו מתעמרים במישהו, מתוך שכרון כח, מסיבות שנראות לנו מוצדקות; ובין מצב, גם בלי לראות ולהבין את ההקשר – בו התהפך עלינו גורלנו. במבט מפוכח, האם אנחנו קרובים לאחד הקצוות, או מסוגלים להבין את המורכבות של שניהם גם יחד?
ו – אף אם נוציא את המרכיב של יכולת השימוש בכח – האם לא מהווה הסיפור העוצמתי הזה, של שני הבורות בחיי יוסף, של הנפילה ושל העליה, לקח לאירועי החיים שלנו עצמנו?
האם חלומותינו נועדו להתגשם, ככתבם וכלשונם? האם נוותר על החלום, מול הקושי הראשון המאתגר את התגשמותו?