פרק א' בתהלים, המהווה למעשה מבוא לספר כולו, מתמקד בהבחנה בין שתי דרכים: דרך הטוב, מול דרך הרשע. (ברור, כמובן, שבכולנו קיימים מאפינים של שתי הדרכים).
שיאו של הפרק הוא בדימוי חזותי, המבחין בין הניגודים, בין החיובי והשלילי: הצדיק הוא כעץ שתול על פלגי מים, והרשע הוא כמוץ, שהרוח מפזרת לכל עבר.
אבל, הפרק אינו מסתפק באמירה כללית לגבי שני המצבים. הפרק מרחיב בתיאור הדרכים המובילות לתוצאות ההפוכות. ובכך מקרב ומחבר כל אדם לראות בדברים שיקוף של מציאות חייו.
לא מדובר רק בהצבת דימויים מנוגדים, אלא ביצירת קו מחבר ביניהם. על הסקאלה המחברת בין העץ הנישא ובין המוץ השפל - מזהה כל אדם את מיקומו, בתחום של איכות ההתנהלות של חייו.
כך שמתח התווך שבין זוג הניגודים קורא לאדם, ומניע אותו לפעול לשיפור ולתיקון.
.