החיות - כמורי דרך לאדם

מהו המקום של החיות באחרית הימים ?

חזון אחרית הימים של ישעיה מוכר לכולם: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ". לא רבים עסקו במשמעות החזון, היות ועל פי רוב הוא מוסבר כתמונת אידיליה שמימית, אחרי יישוב כל המחלוקות והמלחמות.
אך מדוע שלא נשאל: אחרית הימים, כפסגת תהליך ההתפתחות האנושית, היא מצב של השלמת התיקון הרוחני והמוסרי של האדם, "מלאה הארץ דיעה את ה'". אז באיזה מובן קשורות החיות לכך? האם גם הן עברו תיקון כלשהו? האם בתנ"ך מדובר על תהליך שהחיות אמורות לעבור? לא. אז מדוע הגיעו החיות לכך שאיבדו את כל תכונותיהן הבסיסיות? הן כבר לא אותן חיות מוכרות לנו, הן נבדלות רק בשמן ובצורתן. מדוע נעלמו תכונותיהן?
התשובה המתבקשת היא שהחיות, שתכונות כל אחת מהן עשויה לשקף פן מקביל בקיום האנושי - שימשו כמורי דרך לאדם, ומשהאדם מימש את התפתחותו המוסרית – הסתיים תפקידן, וכבר אין 'צורך' בתכונותיהן המגוונות.
לא, אין חובה לקבל תובנה זו, ניתן להישאר בהסבר התיאור כספרותי. אך גם לא ניתן לבטל את המשמעות שהובאה, היא משתמעת במפורש.
ואם כך, יתכן שתובנה זו, של תפקיד החיות כמורי דרך, תחוזק על ידי פתרון קושיה נוספת, הפעם בצד הנגדי של סקלת התיאור התנ"כי – במעשה הבריאה.

החיות במעשה הבריאה

"וַיִּבְרָא אלהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אלהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אלהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אלהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".
ובכן, בפתח התנ"ך, מיד אחרי בריאתם, מבורכים בני האדם, וניתנת להם הוראה להמשך השושלת. אך מה פירוש הדבר כי באותה נשימה נאמר להם לרדות בעולם החיות? ואם אכן זה כך, מדוע אין לכך ביטוי בהמשך התנ"ך, אלא להיפך – דאגה למנוחת החיות וכו'?
אלא, 'רדו' בעברית אינו רק לרדות, אלא כמובן גם לרדת. לאדם נאמר, מיד אחרי ההוראה לקיום הפיסי, לדאוג גם לקיומו הרוחני-מוסרי. איך?

ללמוד מהחיות?! אני?!

לרדת לגובה העינים של כל חיה וחיה, ללמוד ממנה את תכונותיה ואת כישורי ההתמודדות שלה עם המציאות. לכל חיה יש תכונות ייחודיות, אותן היא מיישמת בצורה מיטבית. לימוד האדם תכונות אלו יתנו בידיו כלים עוצמתיים להתנהלותו במציאות.
בל נשכח, האדם יכול ללמוד מכל חיה את אשר מאפיין אותה והיא מומחית בו. אך מותר האדם הוא בבחירה לגבי כל מצב – באילו תכונות של איזו חיה הוא בוחר לשים נגד עיניו ברגע נתון. כמלך השולט על נתיניו, ומפעיל את כוחותיו בכל מקום וזמן – בהתאם למיטב הבנתו.
למעשה, הבנתי בזה הרגע את מהות האדם הרודה: הוא רודה בכוחה של כל חיה וחיה – בתוכו. זאת, לאחר תהליך של הפנמה של תכונות החיות, תהליך שהחל ביוזמה אקטיבית – לרדת לרמת החיה, וללמוד דרכה עוד פן של החיים.
סיכום הדברים: לך-רד אל כל חיה וחיה, למד ממנה את אשר היא טובה בו - והחכם. מיגוון חכמות אלו יישם בכל מצבי המציאות. תבונתך תעמוד לך לבחור בכל מצב את תכונות החיה המתאימות לו.