ויקהל

המנורה – וימי השבוע.    

כמו ששת ימי המעשה מול ייחודה של השבת - גם קני המנורה מוגדרים כ'שישה מול האחד'. 

"וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר... וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ, שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי". וכן גם בפרשת בהעלותך: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח 2). 

'מנורה' אינה רק הכלי כולו, אלא גם במובן של הקנה המרכזי שלה. כפי שגם ה'שבת', אינה רק היום השביעי, השבוע כולו נקרא לעתים 'שבת'. "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג 15). מכאן שמעניין להקביל את מבנה המנורה למבנה השבוע. 

המנורה עמדה בקיר הדרומי של המשכן/מקדש, אך יש שתי דעות: האחת, שעמדה במקביל לקיר, ואז הנכנס רואה בכניסתו שורה של נרות. או שעמדה בניצב לקיר, ואז רואים קנה מרכזי, ומשני צידיו שלושה קנים. 

"והאיר על עבר פניה - עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה" (רש"י בפרשה, שמות כה 37). הנרות, גם הקיצוניים, פונים כלפי המרכז. 

ייחודו של הקנה המרכזי, 'הנר המערבי', שהנר שבו דלק לאורך כל היום. בעוד ששאר הנרות דלקו רק בלילה. (מומלץ לעיין בספרו של רש"ר הירש, 'המצוות כסמלים', בפרק 'מנורה', עמ' 165). 

כך גם ימי השבוע. נקודת המבט הרגילה, בעקבות פרק א' בבראשית, רואה את השבת כסיום השבוע. אך נקודת מבט נוספת רואה את השבת בדגם של המנורה: השבת מרכזית, ומשני צידיה שלושה ימים. 

כך, למשל, בהלכות הבדלה, בעת הצורך "מבדיל עד סוף יום שלישי, שכל שלושת הימים הראשונים של השבוע שייכים לשבת שעברה" (הרב ח. ד. הלוי, קיצור שולחן ערוך - מקור חיים). 

למותר להדגיש כי שתי נקודות המבט משלימות זו את זו. זו הדגמה למורכבות החשיבה המקראית, שקצת אבדה לנו. 

גילוי נאות: את העיונים השבועיים מנקודת העיון של 'דרך הניגודים' אני מעדיף לפרסם אחרי השבת. אחרי הכל, התיחסות לשבת על פי 'דגם המנורה' מאפשר אכן לעיין בפרשה – בשבת עצמה. 

בתמונה: הדף בנושא 'המנורה והשבוע', מתוך הספר "דרך הניגודים בפשט המקרא". ניב 2021. 

ציטוט מתוך הספר, שטענתו המרכזית היא כי 'ניגודים' – מטרתם להניע לשילובם יחד. רלוונטי לימים אלו: "המנורה כוללת את מגוון זוגות הקנים-הנרות, היוצאים מן המנורה – וחוזרים אליה. גם הזוגות המרוחקים, שביניהם רבים תחומי אי-הדמיון ואי-ההסכמה – שותפים במעשה המנורה, היום וקיים גם שיתוף. דיאלוג עשוי להתקיים גם אז, כשמניחים להנחות היסוד המרחיקות – ומתמקדים במשותף". (שם, עמ' 280).