הכתוב – והמציאות
העיון לפרשת שופטים התמקד בהבדלים בתיאורים של מינוי השופטים, בפרשת יתרו - מול ספר דברים. בדברים מצוין כי השופטים מונו 'לשבטיכם', מה שלא מוזכר בפרשת יתרו.
ניתן להשיג על כך, כי אין זה אומר שהשופטים אנשי החייל בפרשת יתרו לא מונו מתוך זיקה שבטית. ואף שאין זה סביר שלא כך היה בפועל. בהחלט אפשרי.
אך, הדגש בגישת 'דרך הניגודים' הוא על מה שכתוב, על הדיוק שבכתוב, שנכתב כך ולא אחרת. מתוך סיבות כלשהן, שעליהן יש לעמוד מתוך העיון. אדייק יותר, לא 'מסיבות כלשהן', אלא למטרות כלשהן, למען העביר מסר, הטמון בדברים. השאלה 'מה היה באמת', ו'כיצד התנהלו הדברים במציאות' – אלו שאלות הנוגעות לתחום עיון אחר.
יותר מכך, העיון המדוקדק באופן בו הכתוב מציב את הנושא, ובעיקר בהבדלים שנחשפים בעיון כזה – מעלים שאלות חקר נוספות. למשל: האם אכן התרחש תהליך, שמלכתחילה היציאה ממצרים היתה כמשפחות וכעם, ולא היה ביטוי רב לצביון השבטי, וזה נוצר רק בהמשך.
נקודה מעניינת בענין זה היא, כי האזכור הראשון לענין החלוקה לשבטים נמצא בנקודה, הנראית מנותקת מכל הקשר כזה. לפני שמשה עלה להר לקבל את הלוחות, "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי י-ה וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד 4). ומעניין אף יותר, לשאלת השבטים וראשיהם, הכתוב בפסוק שלאחר מכן: "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַי-ה פָּרִים".