לפרשת כי תצא
אב-טיפוס לזוגות ניגודים
"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה".
יש שיראו בפסוק זה הכוונה לקוד לבוש; או הכוונה לסדרי עולם נורמטיביים; או הנחייה בתחום המוסר; או הגבלת הבחירה החופשית; ועוד.
מזווית העיון של 'דרך הניגודים' טמון בפסוק זה עיקרון יסוד: יצירת בסיס לשילוב – ולבנייה. ההבחנה בין ניגודים, בכל תחום, היא תנאי הכרחי לפוטנציאל השילוב ביניהם, לכינון היעד: קיום משותף.
ההנחיה מקראית, החל מפסוקי הפתיחה של המקרא, היא לעמוד על הבדלים והבחנות בין ניגודים. הבידול והיכולת להגדרת הגבולות הם גם המאפשרים, מתוך כך, לשתף ולחבר כוחות – לבנייה.
גם הנושאים הבאים בהמשך הפרשה, כלאיים ושעטנז – קשורים, לדעתי, לעניין עקרוני זה, של הבחנה והבדלה.