דרך הסמל

    

תגובות

הבלוג של 'דרך הסמל'

הבלוג  אינו  תקציר של האתר, ממש לא. הבלוג מעלה תכנים נוספים, לא תמיד ברור בדיוק לשם מה...

     הפוסט העדכני (בתחתית העמוד) נכתב ב:  1.9.17


       14.4.15

חיינו סובבים בעיקר סביב החשיבה השכלתנית. היא טעם הקיום בשבילנו.
והנה, כשמתחילים לראות את המרכזיות של הסמלים בעולמנו, ואת תפקידם הממשי ואת השפעתם עלינו - עולה שאלה יסודית: שומו שמים, הרי הסמלים אינם לוגיות צרופה, כל כולם באים לעקוף את הפעילות החשיבתית הלוגית, ולחבר אותנו לקיום רחב ועמוק יותר. אז האם בצורת החשיבה הרגילה שלנו יתכן שאנחנו מפספסים כאן משהו עקרוני?
כנראה שאכן כן. השכלתנות היא מעגל סגור בתוך עצמו. מעגל מורכב ומגוון אמנם, אך עלול לאבד קשר עם המציאות!
לעומת זאת, סמל אמנם לא 'מוכיח' דבר. אך הוא בא לחבר אותנו באופן ישיר למשהו עמוק בתוכנו. זה הסוד של פעולת הסמל.


27.5.15 


כולנו 'נגנבים' מסמלים.
יש להם כח עלינו, כח מאגי. כשנתקלים בסמל יש דחף לעצור, להתבונן, לנסות לפצח את מה שצפון בו.
מה יש בו בסמל שכ"כ מרתק אותנו? אם באופן שרוצים לחדור למהותו, או באופן ההפוך, כשרוצים לחמוק מרישומו?
הכח של הסמל הוא בכך שהוא חוליה מקשרת: בין העולם, על מורכבותו וגווניו, לבין עולמנו שלנו.
יש בו בסמל, קצת מזה וקצת מזה.
אמירות ישירות מידי על מורכבות העולם – יהיו או 'כבדות' מידי, או 'קלות' ופשוטות מידי. בשני המקרים רוב הסיכויים שנפספס את הנקודה שבאמירה, והיא לא תשאיר את רישומה עלינו. הסמל, לעומת זאת, פועל עלינו בצורה עקיפה, לא ישירות ובחדות רבה מידי אל שכלנו, אלא בצורה עמומה משהו – אל כוליותנו.



3.10.15

טוב ויפה, נחמד, תאמרו, אפילו מעניין, אבל – סמלים?! זה בתחום הספרות; איך זה קשור לחיים, לחיים ממש, המעשיים?
שאלה טובה, ובכך בדיוק עוסק אתר זה, 'דרך הסמל'.
נכון, הספרות עוסקת בסמלים, מתארת אותם, ממיינת ומסווגת: מטפורה, אליגוריה, משל, סימן, ועוד. העיון הספרותי מתאר את תיפקוד הסמל בעולמנו. וזו בדיוק הנקודה. יש תחומים, בהם לא 'מתארים' את הסמלים, אלא משתמשים בהם בפועל. למשל: תחום הפירסום והשיווק. שם יודעים איך להשתמש בכוחו של הסמל – כדי להשפיע עלינו, על כולנו, ללא יוצא מן הכלל, ולגרום לנו לפעול בצורה מסוימת, כתוצאה מכך. גם פוליטיקאים יודעים.
כלומר, הסמל, וכוחו, חורגים מתחום הספרות. פעולת הסמל מהותית יותר מאשר תיאורו וסיווגו.
את התרחשות תהליך פעולת הסמל הספרות לא יודעת לתאר. מדוע? כי הספרות מתארת את הסמל, ולא את המערכת הכוללת, שבתוכה כח הסמל פועל עלינו, במציאות. מערכת הכוללת את האדם, את העולם, ואת הסמל המתווך ביניהם. 
כלומר, בשונה מתחום הספרות, כאן אנו בוחנים את פעולתו של הסמל ואת אופן השפעתו, ולא את הסמל עצמו.
וזו התשובה לשאלה שנשאלה, שהרי יצאנו מתחום התיאור הספרותי – עם כוונה לעסוק בתחום המציאות.
הדבר המאפשר לפתח את תחום 'דרך הסמל', את פעולת הסמל, הוא חשיפת השיטתיות בה הוא פועל.
על כך נרחיב בהמשך, אך נפתח כבר כאן באמצעי הראשי של אופן פעולת הסמל: יצירת תחום-תווך של זוגות של ניגודים. (מוזמנים כמובן לעיין בפרקים המתאימים באתר).



10.10.15

כדי להבין סמל, לדעת עליו יותר, למשל סמל בתנ"ך, אפשר לחפש מקומות נוספים בהם הוא מופיע, ולהבין מההקשרים שלו שם - מה פשרו של הסמל שלפנינו.
והנה, יבואו ויאמרו: מה פתאום, כל מקום לעצמו, וגם אם אותו הסמל מופיע במקום אחר – אי אפשר להקיש ממנו שם, כי כאן זה אחרת. אולי תקופה שונה, אולי כותב אחר, ואם רוצים לקשר בין המקרים – צריך קודם כל להוכיח שהם קשורים, ושהכוונה אותה כוונה.
צודקים, מי שטוען כך. בעולמנו, השכלתני-לוגי, האמון על מיון, סיווג והבחנה של כל דבר שזז סביבנו – מה פתאום ללכת ולקשר בין דברים שלא ברור אם הם קשורים, ועוד להסיק מסקנות מקישור שכזה. איך אפשר להעלות על הדעת?!
אז התשובה נמצאת במישור אחר לגמרי.
היה מי שאמר שבעולמנו יש בסך הכל שני כיוונים: כיוון של הפרדה וכיוון של שילוב ואיחוד. (משה עתידיה, "אשנב לעולם"). הוא למד זאת מתחום הביולוגיה. (למעשה זהו אותו נושא, ההשלכה של עקרונות מתחום אחד לתחום אחר. גם הרמב"ם נקט בדרך שכזו). ההפרדה עוצרת ובולמת, ויוצרת הפרדות נוספות, השילוב – בונה.
זה מזכיר את ההסבר ליכולת המדהימה בתכנית הפופולרית 'של מי השורה הזאת?' (כשמישהו מתחיל משפט בסיטואציה דמיונית, והאחרים ממשיכים, בצורה מפליאה). ההסבר הוא שהשני אינו מתנגד לדברי הראשון, ו'זורם' איתו. ברגע שתהיה לו ביקורת הכי קטנה, השטף ייעצר. הסביר זאת מלקולם גולדוול באחד מספריו.
עכשיו, למי מתאים לבקר ולהפריד? – לשכלתן, לאדם בעולמנו הלוגי. ומי יזרום, ולא רק שיאפשר קשר, במקום שלא בטוח מעל כל ספק שאכן ישנו, אלא ינסה בצורה אקטיבית למצוא קשרים, ואפילו תועלת מהקשר? – מי שסבור שסמלים באים לדבר אליו, לפתוח חלון לתובנות נוספות, גם אם קיים ספק-מה, אי בהירות כלשהי.
ומה הסיבה העמוקה להבדל הזה, שבין המפריד לבין המאחד? אולי כי ההפרדה בטוחה יותר? כיוון שלבקר ולהפריד כל מה שרואים ושומעים – עדיף, שהרי למה להסתכן במצב בו יתכן ויהיה צורך להסיק מסקנות מחייבות מתובנות חדשות, שאולי יקרמו עור וגידים מתוך השילוב והאיחוד? ואולי זה קשור לאימרה "הפרד ומשול"?!


חנוכה.  12.12.15


"כשיש שני צדדים, ההתמקדות בהכרח אינה על צד אחד, אלא על המתהווה ביניהם".

המסר החי והחיוני של התנ"ך, עד היום, הוא דרך סמליו. כל אדם מתחבר אליהם באמצעות פרטי חייו שלו.
אך מעבר למסר של כל סמל לעצמו, הכח הפורה לאין ערוך יותר של הסמלים, נעוץ בהופעתם העקבית בתנ"ך כזוגות של ניגודים. או אז מתהווה תחום-תווך של מתח ביניהם, בו מתרחשים תהליכי חיים. חיי העולם והאדם משתקפים על רבגוניותם ומורכבותם, ונוצר חיבור, הקורא לכל אדם למצוא דרכו דגם ופשר לתהליכי חייו שלו.
בהשתלשלות הארועים ההיסטוריים של עם הספר נוצרה תפנית משמעותית בקליטת המסר התנ"כי: המגמה הפרושית בימי בית שני החלה להדגיש את צורת החשיבה היוונית-לוגית, זאת אל מול מערכת הסמלים והקדושה של ההנהגה הכהנית, שהתמקדה באופן בלעדי בתנ"ך. כיום כולנו חניכי החשיבה הלוגית, ומכאן שניטלה החיוניות היישומית של כח הסמל, שנדחק לשוליים אזוטריים.
'דרך הסמל' בתנ"ך אינה מסתכמת בתבנית ("ספרותית") של הצגת זוגות של ניגודי סמלים. הסמלים מובאים כבר בראשיתם באופן תהליכי: לתוך מצב החושך מוכנס האור; מתוך התוהו של הים המכסה הכל – מתגלה היבשה; למצב הערלות, המצב הנורמטיבי בו נולד האדם, מוכנסת הברית של המילה; המלח, הנדרש להקדשת כל קרבן – הוא תוצר של פעולת האש על ניגודה – המים;  למצב הבסיסי של כנף הבגד נדרשת קשירה אקטיבית של פתיל תכלת; להרגל האנושי להסתמכות על אמצעים, הרגל המסומל ב'מטה' – מוצב אתגר של הסתמכות על ה'יד', או מוטב – על מילות הפה בלבד, כלומר, על כוונת האמת שמאחוריהן.
המסר התנ"כי אינו בהצבת דגם מושלם של העולם ושל האדם. המסר התנ"כי מסתכם בהצבת כיוון. כיוון של התפתחות וצמיחה, המוטלת לפיתחו של כל אדם.
מתוך החיים על מורכבותם, המעלות והמורדות שבהם, המכשולים והאתגרים, המצוקות והחלומות – התנ"ך מצביע על כיוון של צמיחה והתקדשות.
מצבנו כיום הוא של 'חיפוש אמת' שכלתני, שבהכרח מביא למצב גורף של "או – או", אך התנ"ך למעשה מצביע על אפשרות אחרת, שהסמלים הם ביטויה: מצב של "גם וגם". תהליך השילוב הוא לב ליבו  של התנ"ך.


קיץ. 13.7.17


האדם – הסמל – המציאות

ננסה לשרטט קווי מיתאר גסים למערכת זו. הכוונה לתיאור פשוט ופשטני, בהחלט לא כחקר פילוסופי ממצה.
הסמל הוא תחום המיצוע שבין האדם לבין המציאות. אדם חי עם עצמו, כבועה, הכוללת את גופו, רגשותיו ומחשבותיו.
המציאות, לעומת זאת, כוללת אותו יחד עם בני מינו, וכן עם החי, הצומח והדומם שסביבו, ויחד עם שאר תופעות הטבע שבעולם.
הקשר בין מותר האדם, כלומר מעבר לקיום גופו בלבד, לבין המציאות – מתקיים באמצעות תחום הסמל. בראש ובראשונה דרך השפה, הדיבור לרבדיו והכתב.
היכן ממוקם תחום העשיה במערכת פשטנית זו?
נראה כי זו שאלת מפתח, להבנת תחום הסמל. מדוע?
האם מעשי האדם מיועדים לשמור על קיומו, כלומר סיבתם העיקרית היא הישרדותית? או שמא, מעשי האדם הם פועל יוצא של מותר רוחו? כלומר, הם הביטוי לגודל רוחו ועוצמתה.
המבט המדגיש את תחום הסמל יבקש לראותו ככח המניע לעשיה ולאיכותה. ככל שתחום הסמל שואף 'מעלה', כך יהיו מעשיו של אדם איכותיים יותר. (לענין האיכות יוקדש פרק נפרד).
וזו נקודה מרכזית להבנת קיומו הרוחני של האדם.

מדוע? משום שלתחום הסמל עשוי להיות קיום עצמאי לחלוטין. כלומר, יכול אדם לדבר, ואף לכתוב, גבוהה גבוהה. רעיונותיו מגיעים לשמים. דבריו נשמעים הגיוניים ומשכנעים ממש כמימצאים מדעיים. ותו לא. שכן מעשיו בעולם המציאות אינם משקפים זאת.
למעשה, בעולמנו המודרני, ובאופן ההולך ומתגבר, התוקף והמעמד של המעשים והעובדות – מאבדים את בכורתם לטובת מלים, רעיונות ודימויים.
זו הסיבה שכותב שורות אלו רואה בעיון בתחום הסמל, במשמעויותיו ובהשלכותיו, ענין מהותי וחיוני.
בתנ"ך מופיע סיפור הנוגע בשאלת התוקף של דימויים מול מעשים, ומתוכו עולה תובנה בענין.
למוטיב 'הריצה' בתנ"ך יש משמעות ברורה למדי: ריצה היא ריצה של משמעות לקראת ייעוד. (למאמר המלא: באתר, בדף יישומים / נושאים בתנ"ך). והנה, בסיפור הבחירה ברבקה ליד המעיין, היא רצה לביתה, כצפוי. אך מיד לאחר מכן מי שרץ חזרה אל המים הוא לבן אחיה. וכאן עולה שאלה: האם הדימוי שהוא יוצר בריצתו, כאילו הוא שותף במימוש הייעוד של הסיפור. הוא 'נכון ואמיתי', או מראית עין בלבד? כיצד נדע? (המדרש אכן מהדהד שאלה זו באמירה שלבן רץ, נופל על צווארי העבד ומנשקו – כדי לוודא שגם הוא יקבל ממתנותיו).
כצופים מן הצד, המעיינים בפרטי התיאור – כיצד נדע? והרי זו שאלה הרת גורל לחיינו בכלל, עד עצם היום הזה !
אפשרי לומר שיש בסיפור, ובתנ"ך בכלל, שיקוף של הניואנסים של חיינו, ותו לא. וזה בסדר להסיק כך. אך עיון נוסף, המבקש לחשוף, אולי, תובנות לחיים, יתהה על הפרטים של המשך הסיפור.
ובכן, עם בואם לבית, וישיבתם לאכול, עוצר העבד את הארוע, ומספר את מכלול סיפור הייעוד. משיש הסכמה כללית לדברים, מתחילה הסעודה. אך, למחרת בבקר מתרחשת תפנית. יש נסיון לעצור את המהלך, או לפחות לעכבו. על ידי מי? – לבן.
כלומר, השאלה בדבר היכולת להבחין בין הדימוי שלבן ניסה ליצור לבין כוונתו ה'אמיתית' מקבלת מענה: מעשיו בפועל בענין המהלך המתרחש הם התשובה. הריצה שלו היתה תשדורת סמלית, שאין מאחוריה כוונת אמת.



1.9.17

מה המטרה?

"דרך הסמל" עוסקת בשנים האחרנות בעיקר בעיון בתנ"ך. התובנות ההולכות ומתחדשות, ההרחבה וההעמקה, הביאו לתחושה שזה העיקר. קריאה מחדשת ומרעננת בתנ"ך. בפשוטו של התנ"ך. עוד ועוד פרטים, עוד ועוד מעגלים שמתחברים, והיווכחות שהדרך פוריה ומעשירה.
לאן כל זה מוביל? מה המטרה? מהו הערך המוסף על פרשנויות והבנות קיימות? האם אכן יש ערך מוסף?
לאחרונה מהדהד בי הפסוק: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". כלומר, לידי אנשי מקצוע הבניה הגיעה אבן, אך הם לא ראו בה משהו מועיל לבנין. מאסו בה. ועדיין - אותה אבן הפכה לראש פינה של הבנין המוקם. (למי שכבר שכח ניבים עבריים: אבן הפינה היא כנראה 'אבן הראשה', המחזיקה את קשת הגג של הבנין כולו).
תחושתי היא שאבן המסד של "דרך הסמל", המבט השם במרכז העיון את זוגות הניגודים במקרא, היא אבן פינה, מוכרת לכל, ונחשבת טריוויאלית. אך מעמיקה בי יותר ויותר התובנה, כי זו אבן פינה של המסר התנ"כי. המסר. לא האמצעי הספרותי בלבד. החל מהפסוק הראשון מייסד התנ"ך את המסר שלו על מבט דואלי. דואליות לא חזותית וספרותית, אלא דואליות המטביעה מתחילתה כיוון ותהליך. המלים טובעות בתובנה את התהליכיות, את המבט שחותר בפועל להתפתחות החיובית של הקיום. ובעיקר הקיום האנושי. בהתאם, חזון אחרית הימים של ישעיהו, כפשוטו, עוסק במדויק בהשלמת התהליך.



ועוד תובנה

התלמוד, התורה שבעל פה על התורה שבכתב, בנוי ביסודו על ההבחנה של "זה מול זה". על כל קושיא לגבי סתירות בין פסיקות, שזהו עיקר הדיון התלמודי, מובאת הבחנה לגבי השוני בין מצב אחד, המביא לפסיקה מסוימת, לבין מצב אחר, המביא לפסיקה השונה. זאת, בהתאם ובהקבלה לאופן הצגתו של המסר התנ"כי.


 
לעמוד הפוסט תאריך: 07/04/2015 22:47:00 תגובות:


צור קשר
 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


.
.

הערות והארות יתקבלו בשמחה. לפרטים: מאיר חרמון, 050-7600904   |    מייל: meirh77@zahav.net.il    |    אתר : SymbolPath.co.il                      
לייבסיטי - בניית אתרים